מה בין התעללות מינית בילדות לבין השמנה?

 

במהלך כל תקופתי כמנחה ומטפלת אני פוגשת המון מקרים בהם נשים חוו התעללות מינית בילדותן ואונסים בגילאים מאוחרים יותר. מבין כל הנשים שעלו אצלן זיכרונות כאובים אלו, אף לא אחת הגיעה אלי על מנת לטפל בעיניין זה, תמיד הזיכרונות עלו מן העבר, בטכניקות ריפוי שונות שבהן התת מודע מעלה את הזיכרונות שיצרו את החסימות והשורשים המעכבים.

לצערי, תופעת ההתעללות המינית גדלה בהיקפה יותר ויותר. יש פעמים שנשים מגיעות אליי אחרי חוויות נוראיות של התעללות מינית שהשביתו את חייהן בכל המובנים. ההשפעות וההשלכות הינן שונות מאשה לאשה, יש נשים שפיתחו הפרעות אכילה-בולימיה או אכילה כפייתית. יש נשים שהסתגרו, האשימו את עצמן, סחבו אשמה זו במשך שנים ו"ציפו" לעונשים מאלוהים מהיקום, כי היו בטוחות שבגללן זה קרה.

אצל כל הנשים תחושות הכעס והשנאה כלפי אותו אדם או אנשים היו עצומים. כעס ושנאה הינם רגשות מכווצים וסוגרים בעלי השפעה שלילית מאוד על הגוף ועל הנפש.

סיפור מקרה-

 גלית (שם בדוי) אמא ל-3, בשנות ה-40 לחייה, עד לפני 3 שנים הייתה בעלת עודף משקל שמאוד הטריד אותה, גלית רצתה לרדת במשקל וזהו חלומה כבר שנים.

לגלית היו התקפי אכילה כפייתיים שבהם היא אכלה, בזמן קצר מאוד, כמויות אוכל גדולות וזה הגורם הראשון להשמנה. מבחינת גלית היא הייתה שמנה מאז שהיא קטנה ולא זכורה לה הסיבה לכך.

היא לקחה על עצמה פרויקט: נרשמה לחדר כושר, הלכה לתוכנית תזונתית מדי שבוע, שהיא חדורת מוטיבציה ואפילו דמיינה את עצמה לאחר הירידה במשקל והרגישה שה"פעם" זה קורה, לאחר עשרות פעמים שכבר ניסתה אינספור שיטות. בכל שיטה ירדה בין 5 ק"ג  ל-10 ק"ג ואז החלו שוב התקפי האכילה חוזרים ללא כל שליטה או יכולת לעצור. וגלית שוב מצאה את עצמה עולה במשקל, נוטשת את תוכנית האכילה והיא בתוך מעגל הכעס, הלקאה עצמית, האשמה עצמית שהעצים את חוסר האמונה שאי פעם היא  תרד במשקל.

גלית מאוד רצתה לרדת במשקל, זה היה חלומה כבר שנים ועם זאת היא מצאה קושי גדול בהתמדה. במהלך המפגשים עם גלית בהם חיפשנו בעבר את הגורם להשמנה הגענו למצבים בהם דודה הטריד אותה מינית מגיל 5, גלית זכרה זאת במעומעם, אך מאוד הדחיקה זאת גם כילדה וגם כאישה. במפגש בו הגענו אל הסיטואציה הראשונה בה דודה הטריד אותה מינית לגלית היה מאוד קשה לעכל שזה הזיכרון שעולה והיא פחדה לגעת בו, אך לאט לאט היא שוב הייתה שם ובטכניקה של רגרסיה לאחור הביאה לאותו פצע ישן שמשך כשנה וחצי, ריפוי מלא, התהליך לקח כמה מפגשים כי לאותם האירועים היו השלכות רבות על גלית כנערה: פגיעה בדימוי העצמי, האשמה עצמית, סגירות ועוד.

למעשה בתת המודע היה הזיכרון של אותם אירועים מכאיבים, אך גלית העדיפה לקבור אותם באכילה. כאמור מטרותיו של תת המודע הן חיוביות והוא רוצה להגן עלינו, תת המודע של גלית התחיל לאותת מהשינוי שיגיע "אם תראי טוב, ייפתחו עוד הזדמנויות שעוד גברים ירצו לגעת בך ללא אישורך- את בסכנה!" וכהגנה נוצרה האכילה הכפייתית שעזרה לה "לקבור" את הזיכרונות והרגשות השליליים שנוצרו כתוצאה מטראומת ילדות זו.

 במודע גלית לא הייתה ערה ל"סכנה" שבירידה במשקל, היא בסך הכל רצתה לרדת במשקל ולא הבינה מה בתוכה הכשיל אותה במשך שנים. במהלך המפגשים הובא הרבה ריפוי לאותו מקום כאוב, גלית איפשרה לעצמה לחוות את אותם הרגשות שלא איפשרה לאותה ילדה שבתוכה לחוות. כבר אחרי מספר מפגשים אפשר היה להבחין בשינוי שחל בגלית, מלבד הביטחון שקרן ממנה והברק בעיניה, הרגישה שמחה, הרגישה שמטען כבד ירד ממנה .

לאחר שהובא ריפוי, והזיכרון השתחרר, לא היה יותר צורך עבור תת המודע להגן עליה מפני הירידה במשקל.

המשקל ירד ללא תוכנית, גלית לסמוך על חכמת הגוף שידריך אותה לדרך שנכונה לה לרדת במשקל, התקפי האכילה הלכו והתמעטו, עד שפסקו לגמרי, גלית סוף סוף השיגה את מטרתה ומרגישה מצוין כבר 3 שנים.

יש אירועי אונס והטרדות מיניות שמודחקים כ"כ עמוק עד שהאדם לא יזכור במודע, כלומר מבחינתו דרך ההישרדות שלו הייתה למחוק את האירוע ולהמשיך הלאה כדי לא להתמודד עם הרגשות השליליים ועם התגובות הסביבתיות.

נתקלתי כבר כמה פעמים במקרים בהם האישה שחוותה אירוע מיני בילדותה, מספרת לאמה והאם מהקושי לשמוע, או מהפחד לפתוח את הנושא אומרת לבתה "את מדמיינת שום דבר לא קרה תעברי הלאה", הילדה שזוהי האמת עכשיו עבורה, מקשיבה לאמה ומוחקת את האירוע במודע. יש מיקרים שהאישה לא זוכרת דבר על האירועים מהעבר ובמהלך המפגשים עם העבר תמונות עולות, זיכרונות מתעוררים ופתאום יש מפגש לאחר שנים לפעמים גם אחרי 40 שנים של "מחיקה" הזיכרון קם לתחייה.

יש כאלה שישאלו למה להחיות את הזיכרון אם עד כה היה מחוק והאמת היא שהזיכרון היה חי שם כל הזמן, חי, נושם, כואב, מפתח מחלות ודימוי עצמי נמוך, ותחושת כישלון וחוסר חיבור לנשיות, אך תת המודע זוכר את הפחד, את תחושת הפחד, האשמה ועוד. ועוד כ"כ הרבה מכאובים נוספים שטבועים בו. המדהים הוא שכל זיכרון אפשר לרפא, ברגע שהאדם מאפשר לעצמו לשחרר את האחיזה בעבר, בכאב ואני מאוד נזהרת במילותיי כאן, כי כל אדם מגיב אחרת לכל אירוע, אך אני יודעת שגם לשחרור כאב, אשמה, כעס וסבל יש את הזמן שלהם.

שהאדם מוכן ובעזרת הכוונה נכונה הריפוי המלא יגיע ויתקן כל זיכרון. הכל תלוי ברמת המוכנות והבשלות של האנשים שבאים למפגשים עימי, אם עדיין לא הגיעה הבשלות לפתוח זיכרון זה, הוא לא יעלה, תת המודע תמיד רוצה לטובתנו ואם עדיין לא הגיע הזמן להתמודד עם אירוע מסוים מהעבר הוא לא יוביל אליו, כלומר תת המודע יוביל את המונחה אל הזיכרון שהכי נכון לו להתמודד איתו באותו המפגש.

לגוף יש חכמה אינסופית שיכולה לגרום להחלמה. הגוף הוא כמו מחשב ברגע שמשנים את התכנות – זיכרונות ישנים שיצרו דפוסי התנהגות או הפרעות פיזיות כלשהן נרפאים ומשתנים זה אפשרי להתערב ולשנות את התכנות ע"י גילוי הזיכרונות השמורים ברמת התא. תהליך הריפוי משחרר את אותם הזיכרונות ונוצר קשר עם החלק שיצר את התכנות מלכתחילה- התבונה האינסופית, חוכמת הגוף.

כאשר מגיעים למקור החסימה- אל השורש העמוק ביותר, רק אז הנושאים הרגשיים מטופלים ברמות העמוקות ביותר, ברמת הנשמה, ברמת המודעות עצמה. זו הדרך להשיג חירות זה הרגע בו מרגישים את השחרור המתבטא באופן רגשי, נפשי  ופיזי- ופה בעצם מתחיל הריפוי האמיתי.

 

חזרה לדף המאמרים 

שתפו...

תגובות

Speak Your Mind